מהקרונאט הידוע לשמצה ועד הראמן בורגר החדש בסצינה: ניו יורק מלאה בטרנדים ויצרי כלאיים של אוכל מוכר, בניסיון להפוך "לדבר הבא" ולמשוך תורים ארוכים. אספנו עבורכם את הטרנדים הבולטים ויצאנו לטעום את כולם. אז איפה חובה לבקר בפעם הבאה שאתם בניו יורק ועל מה כדאי לוותר? כל ההמלצות:

 

ניו יורק היא אחת מבירות הקולינריה של העולם - יש בה ריכוז מדהים של מסעדות יוקרה שזכו בכוכבי מישלן,  משאיות אוכל המגישות מאכלים אקזוטיים והרבה מאוד אוכל טוב. אלא שבניו יורק כמו ניו יורק, לא מסתפקים רק באוכל טוב, אלא מחפשים כל הזמן את "הדבר הבא". בעיר ענקית עם מיליוני מסעדות כמו ניו יורק, מיזמים קולינריים נפתחים כל הזמן בניסיון להתעלות מעל כולם ולמשוך את הפודיז המכורים, שעולים לרגל למסעדה האהובה עליהם כאילו מדובר במקדש אוכל , ולא בעוד דוכן שמגיש אוכל שמנוני. מראמן בורגר ועד הקרונאט - גימיקים וטרנדים מציפים את העיר ומתחרים ביניהם איפה משתרך התור הארוך ביותר ומי מתויג יותר באינסטגרם.

 

ובואו נדבר על התורים. הניו יורקרים מחבבים עמידה בתורים ולא מתמרמרים לרגע, אפילו שנאלצו לקום ב-6 בבוקר כדי לרכוש קצת פחמימות, כאילו היינו ברוסיה הסובייטית. אז כדי שלא תעמדו סתם בתורים ותכלו את זמנכם לשווא, משחקים ב"קנדי קראש" ושורפים זמן עד המנה המיוחלת - אספנו את הטרנדים הכי חמים בתפוח הגדול, הקרבנו את גזרתנו, אכלנו את כולם וחזרנו עם המלצות.

 

 

קרונאט

 

 KM cronut 1

 

השף הצרפתי דומיניק אנסל הוא סוג של גאון שיווקי ואת התכנית העסקית שלו יש ללמוד במיטב חוגי הכלכלה ומנהל העסקים. באביב 2013 אנסל השיק את ה"קרונאט".
 

שילוב מושחת במיוחד של קרואסון ודונאט הכולל בצק קרואסון מטוגן עם זיגוג סוכר ומילויים שונים. הקרונאט הפך להצלחה מטורפת בין לילה, ותור ענק החל להשתרך מדי בוקר מול הקונדיטוריה הקטנה של אנסל בסוהו. אנסל הכריז שכמות המאפים שהוא יכול לייצר מוגבלת ומכיוון שהם מתקלקלים מהר, הם מוכרים מדי יום רק כמה מאות מאפים, ולרוב מלאי הקרונאט נגמר כבר ב-10 בבוקר. עקב הביקוש המטורף, ישנה הגבלה של שני מאפים לאדם, מה שיצר שוק שחור מטורף לפחמימה המטוגנת. אנסל לא עושה הנחות לאף אחד, כולל סלבס: לפי השמועות מריה קארי ניסתה להזמין כמה קרונאטים למסיבה ונתקלה בסירוב. היא שלחה כ-4 עוזרות אישיות שעמדו בתור עוד ב-5 בבוקר ואף שילמו להומלסים כדי שיתפסו את התור ויביאו למריה את המאפה השמנמן.

 

KM cronut 2

 

אבל השאלה הבוערת היא האם ההייפ מוצדק או ששוב האמריקאים מתנהגים כמו עדר ההולך עיוור אחר הדבר החם? קמנו ב-6 בבוקר במיוחד כדי לבדוק מה באמת עומד מאחורי יצור הכלאיים שהטריף אלפי אנשים. הגענו לקונדיטוריה קצת אחרי הפתיחה ולמרות שציפינו לתורים משתרכים מצאנו רק תור יחסית קטן בתוך המקום (שימו לב שיש שני תורים - אחד לקרונאט ואחד לכל השאר). עמדנו והזלנו ריר על התצוגה היפה ומעוררת התיאבון של קינוחים יצירתיים. כשהגענו לבסוף לקופה לקחנו שני קרונאטים ומאפה DKA שהפך להיות הטרנד הבא במקום. התיישבנו בשולחנות במקום ולאחר כבוד פתחנו את הקופסה וגילינו את הטעם שקיבלנו. אנסל משנה את הטעמים של הקרונאט מדי יום וכל יום מוקדש למילוי או זיגוג אחר, כך שלא ניתן לבחור טעמים. אנחנו נפלנו על קרונאט במילוי ריבת תותים עם זיגוג גנאש. הנגיסה הראשונה הייתה די אלוהית. זה כמו לנגוס בענן מתוק וכנראה בגלל הריבה זה הזכיר לנו סופגניות פשוטות של פעם, אבל בקטע טוב. הנגיסות הבאות כבר הביאו איתן עומס סוכר רציני. המאפה פחות פריך ממה שציפינו לו, ודומה יותר לסופגנייה מאשר לקרואסון. מאפה ה-DKA לעומת זאת היה הפתעה רצינית לטובה: פריך, לא מתוק מדי ובדיוק בגודל הנכון.

 

יוקר המחייה: הקרונאט עולה 5 דולר. שאר המאפים נעים בין 3 ל-7 דולר.

 

איפה בתפוח הגדול: 189 Spring St.

כמה זמן שורפים בקנדי קראש: אנחנו חיכינו כרבע שעה סך הכל. מומלץ להגיע מוקדם ביום גשום כדי להפחית את הסיכויים לתור (הקונדיטוריה נפתחת ב-8 בבוקר).

 

מצעד המתחזים: אנסל הוציא זכויות יוצרים על השם "קרונאט", כך שהרבה מאפיות מנסות לעקוף את זה וקוראות למאפים המתחזים "קרואסון אמריקאי" או "דונאט צרפתי" או משהו בסגנון. אחת מהמאפיות הצרפתית המומלצות שמוכרת חיקוי מאוד דומה למקור היא Mille Feuille.

 

KM cronut 3

 

שייק שאק

שייק שאק החלה בתור דוכן נקניקיות קטן ב-2004, ומאז הפכה לרשת מזון מהיר ענקית עם סניפים ברחבי ארה"ב וגם באירופה ואפילו בדובאי. שייק שאק ניסו למצב את עצמם כאופציה בריאה ואקולוגית יותר לרשתות כמו מקדונלדס, והם מתגאים שהם משתמשים אך ורק בבשר איכותי 100% אנגוס שגדל ללא תוספת הורמונים ואנטיביוטיקה, ומשתמשים בפרודוקטים אורגניים בכל המנות. זאת גם הסיבה שהם קצת יותר יקרים מרשתות פאסט פוד אחרות ופה לא תוכלו להשיג המבורגר בדולר כמו במקדונלדס השכנה. בתפריט תוכלו למצוא המבוגרים מכל המינים והסוגים, כולל אחד צמחוני שעשוי מפטריית פורטובלו, ויש הטוענים שהוא ההמבורגר הצמחוני הטוב בעיר. חוץ מההמבורגרים יש גם נקניקיות, צ'יפס, שייקים למיניהם וגם לימונדה טעימה במיוחד שהם עושים במקום.

 

KM shickshack 1

 

החלטנו ללכת על הקלאסיקה ובחרנו בארוחה של המבורגר עם גבינה, צ'יפס ושתייה קלה. ההמבורגר שהגיע היה קטן יחסית, אך אחרי נגיסה אחת הבנו על מה כל הבלגן. בכל זאת, קציצה היא קציצה וקשה לחדש הרבה עם המבורגר, אלא שבשייק שאק הבינו שזה לא הקציצה, אלא מה שעוטף אותה זה מה שחשוב. וזו הסיבה שהלחמנייה היא השוס האמיתי - לחמניית בריוש רכה ואוורירית, שמצליחה לספוג את מיצי הקציצה והרטבים בצורה מדויקת מבלי להירטב. צ'יפס הזיג-זג נראה בול כמו זה שהגישו בבורגר ראנץ' ז"ל, אבל רק הרבה יותר טעים. הצ'יפסים היו פריכים מבחוץ ונימוחים מבפנים, והיה ניכר שהם טריים מאוד. החיסרון היחיד: מישהו במטבח היה כנראה מאוד מאוהב שכן כמות המלח שפוזרה על הצ'יפס הייתה קצת קשה, אבל הסתדרנו.

 

יוקר המחייה: ארוחה של המבורגר, צ'יפס ושתייה קלה תעלה לכם כ-11 דולר. שימו לב שהמנות קטנות יחסית אז אם אתם מאוד רעבים כדאי לקחת שני המבורגרים.

 

איפה בתפוח הגדול: סניפים ברחבי ניו יורק, אפשר לבדוק באתר, הסניף המקורי במדיסון סקוור הוא היפה ביותר וגם הפופולרי ביותר, ולכן סביר להניח ששם תבלו הרבה יותר זמן בתור.

 

כמה זמן שורפים בקנדי קראש: אם אתם לא רוצים לחכות הרבה זמן, השתדלו ללכת לסניפים הפחות עמוסים. אנחנו דגמנו את הסניף באפר ווסט סייד אחר הצהריים בסתם יום של אמצע השבוע וחיכינו כרבע שעה סך הכל להמבורגר המיוחל. ההמתנה מתחלקת לשניים: המתנה עד לקופה, שהיא יחסית מהירה, והמתנה לאוכל. בקופה נותנים לכם ביפר מיוחד שרוטט כשההמבורגר שלכם מוכן כדי שתוכלי בינתיים לתפוס מקום או סתם לשבת ולא לחכות על דלפק החלוקה עד שיקראו בשמכם במיקרופון (ולהימנע מהחוויה המביכה של שיבוש שמכם באנגלית בקול רם).

 

 

מצעד המתחזים: שייק שאק יש רק אחת, אבל המבורגרים לא חסר בניו יורק. אם ממש לא בא לכם לחכות בתור אתם יכולים לקפוץ ל-brgr, שמגישה המבורגרים מבשר איכותי ללא תוספים.

 

KM shickshack 2

 

ראמן

 

בניו יורק מתים על מרק, ורוב המסעדות מגישות לפחות סוג אחד של מרק ויש רשתות מזון מהיר שמוקדשות אך ורק למרק (כמו Hale and Hearty המצוינת). ככה זה כשקיץ אמיתי יש רק חודשיים בשנה. אבל מכיוון שמרק לא תמיד משביע, ראמן הוא פתרון מצוין: ארוחה שלמה בקערת מרק ענקית אחת. הראמן מבוסס על ציר שבושל בישול איטי במשך 24 שעות. ביפן לרוב מדובר בבשר חזיר, אבל בניו יורק אפשר להשיג גם ציר עוף  וציר ירקות לצמחוניים. לציר מוסיפים ירקות שונים, נודלס טריים מסוגים משתנים, תיבול מיוחד, בשר וביצה קשה. מכיוון שהווריאציות האפשריות אינסופיות, כל אחד יכול להרכיב את המנה האידיאלית.

 

KM ramen 1

 

טרנד הראמן כה חזק בתפוח הגדול, שיש הטוענים שהוא מאיים להדיח את הסושי כאוכל הפופולארי ביותר שיצא מיפן. אפשר למצוא כיום אלפי מסעדות ראמן - מדוכני רחוב זולים בצ'יינה טאון ועד מסעדות יוקרה שמתמחות בראמן אותנטי מחלק מסוים ביפן. אחת המסעדות הכי נחשבות היא "איפודו" (Ippudo),
שהפך לחביב השפים שמחפשים מנה פשוטה וטובה אחרי משמרת במסעדה. השפים המליצו וההמון נהר (ממש כמו "בית תאילנדי" בישראל) ואיפודו הפכה לרשת טרנדית במיוחד שמופיעה תדיר במקום הראשון ברשימות "הראמן הכי טוב בניו יורק". קפצנו לסניף במידטאון כדי להתרשם בעצמנו מהמרק. העיצוב של המקום מאוד יפה ומיוחד, אבל לא באנו לדבר על הדקורציה: לקחנו למנה ראשונה פורק באנס, לחמניות עסיסיות מלאות בבשר חזיר וכנפי עוף מדהימות. למנה עיקרית לקחנו כמובן ראמן. באיפודו יש להם מרקים על בסיס ציר חזיר, עוף או ירקות שהוא גם טבעוני. לקחנו ציר חזיר עם תבלין דאשי מיוחד והוספנו ביצה חצי קשה. המרק המהביל הגיע עם אטריות טריות אותם מכינים במקום ותערובת ארומטית של תבלינים מיוחדים. זהו אכן ראמן טוב ואיכותי, עם שילוב טעמים נועז לאוהבי הז'אנר. בהחלט שווה קפיצה.

 

יוקר המחייה: יש דוכני ראמן בהם אפשר לקבל קערה ענקית ב-9 דולר. אמנם פה המחיר יקר קצת יותר (15 דולר למנה בסיסית בלי תוספת ביצה או בשר), אבל עדיין מדובר במחיר משתלם ושווה.

 

איפה בתפוח הגדול: לאיפודו יש שני סניפים בניו יורק: באיסט ווילאג' ומידטאון.


 

כמה זמן שורפים בקנדי קראש: למרות שזאת מסעדה, אי אפשר להזמין מקומות. השיטה שלהם עובדת כך: באים, נרשמים והם אומרים לכם כמה זמן זה ייקח עד שתקבלו שולחן. הם לוקחים את מספר הטלפון שלכם ושולחים SMS כמה דקות לפני שהשולחן מוכן, כך שאתם יכולים להסתובב בינתיים באזור או לשבת על הבר הטרנדי. אנחנו קיבלנו שולחן כשעה אחרי שנרשמנו ובינתיים עשינו סיבוב בשכונה.

 

מצעד המתחזים: נסו את TOTTO RAMEN  או Momofuku noodle bar.

 

KM ramen 2

 

משאיות ודוכני אוכל

 

איפה שלא תזרקו מטבע בניו יורק תמצאו עגלות רחוב שמוכרות אוכל. המנהג אמנם התחיל עם נקניקיות, אך כיום אפשר להשיג כמעט כל אוכל שתרצו במשאיות אוכל ועגלות - מפנקייק ממולא ועד פיצה שנעשית במקום בתנורים מיוחדים על המשאית. משאיות האוכל הגיעו לכזה מעמד קולינרי מכובד, שיש אפילו טקס פרסים שמוקדש אך ורק לאוכל רחוב על גלגלים. אבל בכל הדירוגים, יש דוכן רחוב אחד שמתעלה מעל השאר - The Halal Guys, שמגיש אוכל מזרחי-ים תיכוני די פשוט שמבוסס על מנות אורז ועוף/כבש. חלאל מתייחס לבשר המותר לאכילה למוסלמים בדומה לחוקי הכשרות היהודיים. בניו יורק ובארה"ב בכלל המושג "אוכל חלאל" הפך למעין שם קוד למטבח הערבי כולו.
הדוכן הקטן החל בכלל כעגלת נקניקיות ב-1990 עד שהבעלים ממוצא מצרי החליט להתבלט והתחיל למכור אוכל ביתי בסגנון שהכיר מהבית. עד מהרה האוכל במקום החל לצבור מעריצים, כולל מבקרי "הניו יורק טיימס" שהכריזו כי מדובר באוכל הרחוב הכי טוב בעיר. מאז התופעה התרחבה, התורים התארכו והבעלים פתח זיכיון ובבעלותו כמה עגלות ברחבי העיר. המוכרים של "חלאל גייז" מזוהים על פי החולצות הצהובות הבוהקות שהם לובשים על מנת לבדל אותם מדוכנים אחרים. "חלאל גייז" הפכו לכה מזוהים ומבוקשים, שמאות עגלות "אוכל חלאל" ניסו לחקות את ההצלחה. לפי התכניות, בקרוב "חלאל גייז" תהפוך למסעדה של ממש כדי שלא תצטרכו לחכות בתור לקצת אורז ובשר.

 

הלכנו באחר הצהריים גשום כדי להימנע מהתור, ואכן היה תור די קצר ותוך 10 דקות כבר הזמנו אוכל. הזמנו מיקס של עוף וג'יירו (כבש המסתובב על שיפוד כמו שווארמה) על אורז. קיבלנו צלחת די גדולה עם המון אורז כתום, קצת חסה ועוף וכבש קצוצים. בנפרד קיבלנו רוטב יוגורט ורוטב חריף. ואיך האוכל עצמו? האמת שלא הבנו על מה ההייפ. האורז אמנם טעים ובצבע מפתיע אבל הבשר יבש. המצב השתפר עם רוטב היוגורט והחריף אבל עד מהרה נמאס לנו וזרקנו צלחת כמעט מלאה. בשורה התחתונה בארץ יש מסעדות פועלים שמגישות אוכל דומה והרבה יותר מוצלח. אז אלא אם כן אתם באזור, אפשר לוותר.

 

יוקר המחייה: 6 דולר למנה עם בשר או פלאפל לצמחוני, סנדויץ' בשר ב-4 דולר.

 

איפה בתפוח הגדול: יש להם כמה עגלות בעיר, אבל העגלה המפורסמת ביותר נמצאת ליד מוזיאון "Moma" בפינה של רחוב 53 והשדרה ה-6.

 

 

כמה זמן שורפים בקנדי קראש: אנחנו חיכינו 10 דקות. בשעות העומס התור יכול להגיע גם לחצי שעה.

 

מצעד המתחזים: יש הרבה עגלות חלאל דומות מפוזרות בעיר (וגם כמה שמנסות למשוך את קהל "החלאל גייז" והקימו עגלה ממש מולם). אם אתם רוצים אוכל בסגנון אחר נסו את אחת ממשאיות האוכל שנבחרו לטובות ביותר בניו יורק או למועדף עלינו - Cesar’s Empanadas, שמכינים את הבוריטו הכי טעים שיצא לנו לאכול בעיר, ויש להם גם אמפנדס מעולים. הם חונים באופן קבוע מול Barclays Center בברוקלין, ממש ליד טרגט.

 

KM Halalguys 1

 

KM Halalguys 2 

 

דים סאם

 

לאחרונה הטרנד הזה הגיע לישראל וכבש את החיך המקומי, אבל הכופתאות הטעימות הן תופעה כבר די הרבה זמן בניו יורק (שם הן נקראות לרוב דאמפלינגס). הדים סאם, שמגיע אלינו מסין וכולל בצק המקיף מילוי של בשר וירקות ומבושל באידוי או טיגון. כל כופתא מכילה עולם ומלואו של טעם, והן בדרך כלל בגודל ביס מענג. ממש כמו סושי, דים סאם מיתג עצמו במערב כמאכל בריא אך משביע. אך בניגוד לסושי, הוא נחשב לאוכל רחוב עממי יחסית, סוג של פלאפל סיני. הדים סאם הגיע לניו יורק עם העלייה הסינית לארה"ב, וכיום ניתן למצוא המון מסעדות ודוכני דים סאם פשוטים באזור צ'יינה טאון. אלא שהכופתאות לא נשארו בתחום אוכל הרחוב, ופרצו גם לתפריט של מסעדות יוקרה ברחבי מנהטן וברוקלין, שמגישות וריאציות מתוחכמות של דים סאם (נסו את Red Farm). וכמובן איך אפשר בלי איזה טוויסט המשלב את הדים סאם עם עוד מאכל סטייל הקרונאט: הכירו את הפרצעל דים סאם, שמשלב בצק פריך שעוטף מילויים כגון בשר חזיר צלוי.

 

אבל דים סאם הוא בכל זאת אוכל רחוב, אז קפצנו גם למקור: צ'יינהטאון, שם אפשר להשיג קערת כופתאות ענקית בחמישה דולר. אחד מהדוכנים הידועים ביותר בצ'יינהטאון הוא Prosperity Dumplings.
שם בדוכן קטן עם 5 כסאות, לקחנו דאמפלינגס חזיר ועירית, מרק ובו דמפלינגס עם שרימפס וגם מרק עם כיסוני עוף. בנוסף נשנשנו כיסוני ירקות מטוגנים. קיבלנו המון אוכל (בערך 10-15 כיסונים בכל מה) וכל הארוחה עלתה פחות מ-13 דולר. הדים סאם חזיר היה הטעים ביותר והיה מלא בטעם, מתובל מצוין וטרי ביותר (אפשר לראות במטבח הקטן נשים מכינות את הכיסונים בעבודת יד קפדנית). כופתאות השרימפס נראו כמו עננים קטנים במרק, אבל ברגע שנגסנו הבנו שהם די אנמיים וחסרי טעם חזק. כיסוני העוף היו די סטנדרטיים, אבל מה שהציל אותם היה מרק העוף בו הם צפו - ציר עשיר וטעים, מהסוג שסבתא הייתה מכינה לכם כשהייתם חולים. הדים סאם המטוגנים היו כצפוי נשנוש מושלם. יצאנו מפוצצים ולקחנו הביתה את רוב הארוחה הענקית.

 

יוקר המחייה: 3-5 דולר למנה של כ-10 כיסונים.

 

איפה בתפוח הגדול:  46 Eldridge Street.

 

 

כמה זמן שורפים בקנדי קראש: כשהגענו התור היה די קצר, וחיכינו רק כ-10 דקות עד שקיבלנו את המנות.

 

מצעד המתחזים: דים סאם אפשר למצוא בכל חור בניו יורק, אבל מעט מהמסעדות מתעלות מעל הסטנדרט. עוד מסעדה מומלצת בצ'יינהטאון היא Nom Wah Tea Parlor. אם בא לכם משהו יותר יוקרתי לא בצ'יינהטאון אתם חייבים לנסות את Red Farm.

 

KM dumplings

 

ראמן בורגר

 

להיט המאש-אפ האחרון שהוכרז כ"קרונאט הבא" כנראה לקח השראה מחיבור שני מאכלים שלא נראים קשורים וחיבר את טרנד הראמן עם ההמבורגר הקלאסי.  המאכל, שהמוצא רק בקיץ 2013 קיבל יחסי ציבור מטורפים והפך לסנסציה בין לילה, עם תורים מטורפים מול הדוכן המפורסם בשוק האוכל של ברוקלין.
השף קייזו שימאמוטו ראה את ההצלחה והחליט לפתוח מסעדה משלו בדרום מנהטן.

 

KM ramenBurger 2

 

KM ramenBurger 1 צילום התמונות בכתבה: מירי פרקס

 

מאז השיגעון די נרגע ואנשים הבינו שמדובר בסף הכל בבורגר עטוף באטריות מטוגנות. המקום הכי אותנטי להשיג את הראמן בורגר הוא בשוק האוכל סמורגסבורג בברוקלין, ששווה ביקור בפני עצמו עבור פודיז נלהבים.
מכיוון שבחודשי החורף השוק סגור, קפצנו למסעדה. להפתעתנו גילינו מקום די שומם באזור הפיננסי, שמעוצב כמו מסעדת מזון מהיר.  אפשר לקבל שם מגוון של מרקי ראמן וקופסאות בנטו אבל אנחנו באנו עם מטרה. הזמנו וקיבלנו די מהר עטיפה חמודה, בתוכה שכב המבורגר די קטן ולצידו סלט קולסלאו קטן (אפשר לקבל גם צ'יפס במקום). ה"לחמנייה" שעשויה מאטריות הייתה מאוד רטובה ושמנונית. נגסנו ביצירה המוזרה והופתענו לגלות שיש לה ממש טעם ייחודי של ראמן עם טעמים אסייתים בולטים. האטריות היו רכות וטעימות למרות שהיו קצת שמנוניות. הקציצה עצמה הייתה דקה ואיכותית. ההמבורגר נגמר די מהר ועברנו לקולסלאו, שהרגיש עייף ולא טרי. בשורה התחתונה: אם אתם באזור וממש אוהבים ראמן ו/או בורגר נסו את הטרנד המוזר, אבל יש לנו הרגשה שהשיגעון לא עומד להישאר פה עוד הרבה זמן

 

יוקר המחייה: הבורגר הבסיסי עולה כ-8 דולר.

 

איפה בתפוח הגדול: המסעדה Ramen.co נמצאת ב-Pearl 191. שוק האוכל סמורגסבורג בברוקלין משנה מיקומים, כדאי לבדוק באתר לפני שיוצאים מהבית.


 

כמה זמן שורפים בקנדי קראש: במסעדה לא היה תור בכלל. בשוק האוכל התורים מגיעים ל-10-40 דקות.

 

מצעד המתחזים: שימאמוטו רשם את השם "ראמן בורגר" כסימן מסחרי כך שרוב המסעדות נמנעו מלחקות אותו. עם זאת, יש כאלה שטוענים שאפשר להכין את הדבר הזה בבית. בהצלחה עם זה.

e-max.it: your social media marketing partner

כתבות נוספות שתאהבו לקרוא: